ממלכת ישראל קמה כמדינה וכלאום של עדת הישראלים האתניים

תהילים פרק סז

א למנצח בנגינות, מזמור שיר. ב אלוהים, יחוננו ויברכנו; יאר פניו איתנו סלה. ג לדעת בארץ דרכך; בכל-גויים, ישועתך. ד יודוך עמים אלוהים: יודוך, עמים כולם. ה ישמחו וירננו, לאומים: כי-תשפוט עמים מישור; ולאומים, בארץ תנחם סלה. ו יודוך עמים אלוהים: יודוך, עמים כולם. ז ארץ, נתנה יבולה; יברכנו, אלוהים אלוהינו. ח יברכנו אלוהים; וייראו אותו, כל-אפסי-ארץ.

תהילים פרק מז

א למנצח לבני-קורח מזמור. ב כל-העמים, תקעו-כף; הריעו לאלוהים, בקול רינה. ג כי-יהוה עליון נורא; מלך גדול, על-כל-הארץ. ד ידבר עמים תחתינו; ולאומים, תחת רגלינו. ה יבחר-לנו את-נחלתנו; את גאון יעקוב אשר-אהב סלה. ו עלה אלוהים, בתרועה; יהוה, בקול שופר. ז זמרו אלוהים זמרו; זמרו למלכנו זמרו. ח כי מלך כל הארץ אלוהים זמרו משכיל. ט מלך אלוהים, על גויים; אלוהים, ישב על כיסא קודשו. י נדיבי עמים, נאספו עם, אלוהי אברהם: כי לאלוהים, מגיני ארץ מאוד נעלה.

ספר תהילים מבדיל בין עמים ובין לאומים. חבר הלאומים שהוקם בשנת 1920 לאחר מלחמת העולם הראשונה היה חבר של מדינות. לפי המשפט הבינלאומי על כל מדינה להוות לאום בפני עצמו. גורלן של המדינות הרב-לאומיות להתפרק בכל אחד מהלאומים המרכיבים אותה, כפי שקרה בעבר ביוגוסלביה, בצכו-סלובקיה ובברית המועצות, וכפי שקורה היום בבלגיה שהפכה לפדרציה של פלמים וולונים, ובריטניה שנאבקת לשמירת האחדות בין אנגלים וסקוטים. הסמלים, לוח השנה, המועדים הלאומיים והאופי המוסרי של החוקים הלאומיים מהווים את הסממנים של המדינה בתור לאום. ישראל היא גם מדינה וגם לאום. הזהות הישראלית היא זהות לאומית. העם, לפי אותו עקרון, מורכב מכלל האזרחים של המדינה. לפי המשפט הבינלאומי, ואפילו לפי המשפט הישראלי המקראי, האזרחות היא שקובעת את ההשתייכות לעם הישראלי.

שמות פרק יב

מג וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל-בֶּן-נֵכָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. מד וְכָל עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ. מה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא יֹאכַל בּוֹ. מו בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה; וְעֶצֶם, לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. מז כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. מח וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לה' - הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ; וְכָל-עָרֵל, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. מט תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.

ספר שמות מעלה את ההבדל בין אזרח ובין גר. האזרח הוא מי ששייך לעם. הגר הוא הנכרי המתגורר בטריטוריה הלאומית.

ויקרא פרק יט

לג וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם--לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ. לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָכִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

ספר ויקרא מזכיר כי בארץ מצריים בני ישראל היו גרים ולא אזרחים, כי האזרחות, בתקופת המקרא הייתה מחוברת לאזרחות. במהלך כל התקופה שבה חיו בני ישראל תחת שלטון מצרי בארץ גושן, שמרו על ישראליותם האתנית, ועל נאמנותם לדת העברית, ולא קיבלו את הדת המצרית. מסיבה זו, במשך תקופה ארוכה של 400 שנה עד יציאת מצריים, בני ישראל לא נהפכו לאזרחים מצריים.

ויקרא פרק כד

י וַיֵּצֵא, בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּנָּצוּ, בַּמַּחֲנֶה, בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית, וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי.

כמו כן, ספר ויקרא מדגיש את זהותם האתנית הישראלית של בני ישראל לאחר שיצאו ממצריים. מכך שהמדינה הישראלית הריבונית הוקמה רק כארבע מאות שנה לאחר יציאת מצריים, הזהות האתנית הישראלית קדמה לזהות הלאומית הישראלית.

חוק שבות מכירה בכל יהודי כישראלי על תנאי. התנאי הוא לעלות ארצה. היסוד לפיו היהדות היא מרכיבה של הישראליות נמצא בעובדה כי האזרחות הישראלית מוענקת באופן אוטומטי לכל יהודי ולכל צאצא של יהודי עד דור שלישי שעולה למדינת ישראל ללא-צורך של התאזרחות. אך, קיימות במדינת ישראל סתירה בין הלאומיות הישראלית והיהדות. ההשתייכות ללאום היא קודם כל השתייכות אתנית. בממלכת ישראל קם הלאום הישראלי, בתהליך היסטורי של התפתחות מדינית שהחלה ביציאת מצריים, כמוזכר לעיל. לא כל מי שמוגדר כיהודי על ידי חוק השבות מהווה ישראלי אתני, מלבד צאצאי יהודים עד דור שלישי ששומרים על קירבת דם לעדת הישראלים האתניים, אפילו אם אינם מוכרים כיהודים. בצד שני, כל מי שמוכר כיהודי על פי חוק השבות על סמך אישורי יהדות פיקטיביים, לפי מקרים רבים של עברה על חוק זה, משתייכים לעדה האתנית הישראלית המקראית.

שאלת הלאומיות אינה שאלה של דת אלא שאלה של אתניה או תרבות, שנשמרה במשך הדורות. אפילו אנוסי פורטוגל, יוצאי ספרד, שמתחתנים עד היום בינם ובין עצמם, ואפילו שנולדו בתוך הדת הקתולית, שומרים על קירבת דם לעדה האתנית הישראלית המקראית. היהדות היא, במקורותיה ההיסטוריות, הדת הלאומית הישראלית. אך, ההשתייכות ללאום הישראלי, בימיה של ממלכת ישראל, התבססה בזיקה האזרחית לממלכה הישראלית, שהייתה מדינה לפי הקריטריונים הקובעים את קיומה מימי קדם, כאמור: טריטוריה קבועה, אוכלוסיה ושלטון החוק.

ממלכת ישראל, לעומת עמים אחרים, לא הייתה עיר-מדינה אלא מדינה טריטוריאלית הבנויה ממספר ערים, תחת ריבונות ישראלית. רומא, לעומתה, לדוגמא, הייתה עיר-מדינה שכבשה ארצות אחרות, מבלי להרחיב את גבולותיה, שנשארו גבולות של עיר אחת ולא גבולות של טריטוריה רחבה הבויה ממספר ערים.

מסיבה זו, ניתן לקבוע כי מדינת ישראל מהווה, במהותה, רצף לאומי של ממלכת ישראל, באופיה הלאומי, המושתת במאפיינים הרוחניים של עדת הישראלים האתניים, והם: השפה העברית, הסמלים העבריים, לוח השנה העברי בחגיה ומועדיה, והמשפט העברי.